על הטכנולוגיה
משק החשמל בישראל סובל משיאי ביקוש המאמירים משנה לשנה אשר אינם הולמים את עתודות הייצור, כאשר למעלה מ40 אחוזים מהצריכה הכוללת מוקדשת אך ורק למיזוג אוויר. צריכת החשמל כתוצאה ממיזוג אויר מתבצעת בכל זמן נתון ובפרט בשעות ה"פסגה", כלומר בשעות השיא של עונה מסוימת. על מנת להפחית את צריכת החשמל הכל כך גבוהה
בשעות עמוסות אלה, פותח פתרון המאפשר אגירת אנרגיה תרמית באמצעות תערובת מלחים אוטקטית. בתערובת מלחים זו קיימים חומרים אשר משנים את מצב צבירתם, אוגרים ומשחררים אנרגיה תרמית. מצברי האנרגיה מכילים תערובת מלחים, המצברים מוערמים אחד על השני בתוך מאגר העשוי בטון, מתכת או פלסטיק.
מצברים אלו מסוגלים לאגור חום/קור בפרק זמן השפל בתעו"ז חברת החשמל (תעריף בהתאם לעומס המערכת וזמן הצריכה), ניתן לנצל חום/קור זה במהלך תקופות שיא ובכך להביא להתייעלות אנרגטית ברכיבי מערכת המיזוג ולהפחתה משמעותית בעלויות החשמל.
איך זה עובד?
אגירת האנרגיה התרמית (או "TES") היא למעשה, אחסון זמני של אנרגיה בטמפרטורות גבוהות או נמוכות לשימושים שונים.
אחסון זה מגשר על הפער בין דרישות האנרגיה לבין השימוש באנרגיה.
השימוש במאגר האנרגיה התרמי עשוי להתבצע במחזור יומי, שבועי או עונתי, תלוי בדרישות תכנון ועיצוב המערכת.
חומרים משני מצב צבירה הם למעשה חומרים שאוגרים ומשחררים אנרגיה תרמית במשך תהליך ההמסה או ההקפאה ע"י שינוי פאזה שלהם מפאזה אחת לאחרת.
כאשר אחד החומרים קופא, הוא משחרר כמות גדולה של אנרגיה בצורת חום כמוס של היתוך או אנרגיה של התמצקות, לעומת זאת, כשהחומר מותך, כמות שווה של אנרגיה נספגת באופן מידי מהסביבה והחומר משתנה ממוצק לנוזל. האנרגיה שנאגרת, משתחררת כדי לשמור על המרחב הסביבתי ועל המוצר ומפחיתה את הטמפרטורה הרצויה.
למעשה, מעבר החום בין המשטח לסביבה מספק מתקן קירור מבלי השימוש במערכת קירור מכאנית.
איור 3 אגירת אנרגיה, חום כמוס
